עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

חברים
MinastamLove Live Laughwolf heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון




עד שאחליט על מקום קבוע
אז....
03/01/2018 17:53
silk
הממשק של וורדפרס ניצח,
אני אהיה כאן: 
לhttps://bloodforpoppies1.wordpress.com/ 
0 תגובות
The last jedi
21/12/2017 17:49
silk
בפעם השניה שהלכנו לראות את מלחמת הכוכבים האולם לא היה מלא, והפעם לא הגיעו אנשים מחופשים (הפעם גם אני לא :) )
אף אחד לא מחא כפיים כשהאותיות הצהובות הופיעו על המסך ולא נשמעות נשיפות התלהבות, לחץ או הפתעה עם התפתחות העלילה. 
חוץ מהבחור שישב לידנו, הוא היה היפסטר חמוד עם אולסטאר שחורות שהגיע לבד' הוא צחק בכל המקומות הנכונים, והתלהב מכל הסצנות שהיו ראויות להתלהבות.
לשמוע את ההתלהבות שלו עשה לי את הסרט :)
אני נהנת מהסרטים גם כשאני רואה אותם בבית על המחשב, אבל חלק מהחוויה המיוחדת של סטאר וורס היא לראות אותם על המסך הגדול עם אנשים אחרים שאוהבים את הסרטים (כנראה שיותר ממני).
הבכורה הייתה נקודות האור שלי בשבועיים האחרונים,
זו הייתה תקופה ממש עמוסה ומתישה בעבודה. המון משחקי אגו ופוליטיקה שאני תקועה באמצע שלה. כל העצבים והאצבעות המאשימות מופנות אלי, למרות שחוץ מלהיות צינור של מידע אני לא לוקחת שום החלטה על דעת עצמי (אם הייתי יכולה לקחת החלטות אני בטוחה שהכל היה עובר בצורה חלקה יותר).
בנוסף, הכלב האידיוט שלי נתקע בי בזמן משחק, אין לו שום מודעות כמה גדול וחזק הוא לעומתי, אז הרגל שלי התנפחה בטירוף וכל השבוע צלעתי ונאלצתי ללבוש טייץ או גרביונים כי הג'ינס פשוט הכאיב לי נורא.

אחת החברות הכי קרובות שלי עברה לגור בחו"ל, אני באמת מנסה לשמור איתה על קשר, אבל אני גרועה בזה.
אני לא טובה בשיחות טלפון, שלא נדבר על סקייפ. 
אז גם אם חרא לי ואני צריכה אותה אני פשוט דוחה את השיחה או ההתכתבויות, וזה נדחה עד שההרגשה הרעה שלי פשוט עוברת ואין לה מושג מה עובר עלי. אבל זה קצת הדדי גם אני לא מקבלת עדכונים קבועים.
עד שהיא טסה היה לנו דייט קבוע בבית הקפה השכונתי שלנו וזה חסר לי כל כך שזה כואב.

2 תגובות
Why do you love me
18/12/2017 09:45
silk
חשבתי להפסיק לכתוב ולעבור רק לקריאה שקטה, אבל הסתבר שאני עדיין צריכה מקום להקיא בו את הרגשות שלי.
כבר לא הרגשתי בנוח לכתוב בבלוג הקודם, היו שם כבר יותר מידי אנשים שהיה אכפת לי מה הם חושבים עלי, או שהכירו אנשים שקרובים אלי ולא סמכתי עליהם מספיק שהמידע לא יעבור הלאה.

זה היה שבוע מתסכל במיוחד.
כעסתי עליו שהוא לא מרוצה. לא משנה מה, הוא לא מרוצה. 
רק רציתי שפעם אחת כשהוא לוקח החלטה הוא ייקח אותה בלב שלם, בלי חרטות, שיעמוד מאחוריה ושיהיה פעם אחת מאושר.
לא הייתי מסוגלת יותר לשמוע את התלונות הבלתי פוסקות.
הוא אמר שהוא מפחד שאני כלואה אבל זה לא שאנחנו באמת נפרד עכשיו.
צחקתי ושאלתי למה לא.
"כי אנחנו לא שם, אנחנו כבר המון זמן יחד ועברנו כל כך הרבה בשביל להיפרד על משהו כזה"
זה הצחיק אותי - מה הקשר להיפרד עכשיו?
לפני שבוע דיברנו על זה שאני לא רוצה להתחתן ועכשיו עברנו לדבר על פרידה?
("אבל את בוכה רק מזה שהוא עומד להציע לר' להתחתן איתו?" "חתונות של אחרים מרגשות אותי, זה שאני לא רוצה להתחתן לא אומר שאני לא יכולה לשמוח בשבילם")

אבל אז דמיינתי איך זה היה להיפרד, איך מפרקים חבילה אחרי כל כך הרבה שנים?
ואם בסוף אנחנו לא ביחד אז כל הסבל היה שווה את רגעי האושר?
זה כבר יהיה יותר דומה לגירושים, צריך להחליט מי לוקח מה, מי יישאר בדירה?
מה אנחנו אמורים לעשות באוניברסיטה? להתעלם אחד מהשניה? 
אני יודעת שאני אהיה בסדר (אמרה מי שהפעם האחרונה שלא הייתה לה מערכת יחסים הייתה בין כיתה יא' ליב')
הוא יישאר בירושלים? 
אני אצטרך לגור עם שותפים? איך אני מוצאת דירת יחיד בירושלים?
(אני לא חוזרת להורים שלי)
ואיך בכלל הגענו לכאן בכלל אחרי כשעה קודם עוד היינו במיטה?

כשחזרתי הביתה הייתי חשדנית, הם לא היו בבית וכל מה שחשבתי היה "אני באמת חושדת בו שהוא שוכב עם חברה שלי? זו באמת מחשבה שעברה לי בראש כרגע?" ואחר כך כשהוא דיבר עם ההיא בטלפון תהיתי אם הוא בקטע שלה. 
ומי אני בכלל שאקנא?
המחשבות שלי עברו לבחורה אז מהטיול הראשון, ולפני שנה לבחורה מהסבב השני בחו"ל.
ושוב, מי אני בכלל? כשהיה לנו את החלון (יותר נכון סדק) שחשבנו לפתוח את הקשר והיו לי כמה כמעטים,
כמעט עם הבחור הכי דוש ויצור בעולם הזה (למה מקרים אבודים מחרמנים אותי? אני אפילו לא יכולה להגיד שהוא היה נראה טוב וזה היה משהו פיזי, אני יכולה רק לתרץ את זה באומללות שלי)
כמעט עם הגבר שהייתי שונאת את עצמי לנצח (שיחות מלאות ברגשות אשמה וחרמנות. זה עדיין עושה לי את זה לחשוב על לדבר איתו שוב)
בסוף תמיד החלטתי שלא והעדפתי לחכות חשבתי שאם אני ארצה נפתח את הקשר שוב כשהוא כאן.

ואתמול הבדיקה שלי לא הייתה טובה ואני צריכה לחזור שוב לרופאה ואז אולי שוב לעוד בדיקה. 
ואני לא באמת מפחדת, פשוט אין לי כוח לבדיקות, החדרים כל כך לא נעימים, זה כל כך קשה לסדר מקום מסודר לבגדים כדי שלא אצטרך לחשוב איפה אני שמה את התחתונים שלי?

התעוררתי כשהוא נכנס הבייתה, אמרתי לו שלא כיף לי ואני צריכה שהוא יאהב אותי.
הוא כיסה וחיבק אותי ואמר לי שאני מאוד אהובה.
2 תגובות